<h1>תשב"ץ סימן ק"כ</h1>
<h2>דף לה.</h2>
מברך שהחיינו בשני הימים קודם התקיעה ובשתי הלילות בקידוש אמנם הוא רגיל להמתין מלשתות יין חדש עד ליל שנייה של ר"ה ומברך שהחיינו לאפוקי נפשיה מפלוגתא כי יש גדולים שאמרו שאין לברך זמן ביום שני אמנם אפילו לא היה לו יין חדש מברך זמן. הגה"ה לאפוקי מאותן שאין אומרים זמן כלל בליל שנייה של ר"ה ונותנים טעם לדבריהם משו' דקדושה אחת היא והויא להו השני ימים כיום ארוך ולא דמי לשני ימים טובים של גליות דב' קדושות הן. ומיהו רש"י מצא במחזור ויטרי שיש לומר זמן בי"ט שני של ר"ה דמאי אמרת קדושה אחת היא וכיומא אריכא הוי אדרבה היא הנותנת שהרי אימת הוי קדושה אחת כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואף על גב דלאחר חורבן הוי יום ראשון עיקר כדאמרינן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין את העדים כל היום כולו מכל מקום מה שאנו נוהגים בהן קדושה אחת היינו מחמת תקנה הראשונה שהתקינו שלא יהיו מקבלי' עדות לאחר המנחה ואז הוי יום שני עיקר כדאמרי' התם שלא היו נוהגין אותו היום קדש רק שלא יזלזלו בו משום שהתחילו לנהוג בו ביום קדש בבקר שהיו מצפי' לביאת העדים קודם המנחה. עכ"ל.
